כמה מן הכותבים בעלון זה האירו היבטים שונים ביכולותינו להנכיח את הקב"ה בעולמנו, והתמקדו בקשר הישיר שבין אדם לקונו. בנוסף להזדמנויות שניתנות לנו במסגרת המצוות שבין אדם למקום, ברצוני להעלות גם את היכולת של המצוות שבין אדם לחברו להנכיח את הקב"ה בחיינו.
חז"ל דברו בשבחי הידור המצווה, המבטא כמיהה לעשות רצונו של מקום, בבחינת "זה אלי ואנווהו". אולם יש בתוכנו כאלו שאינם מרגישים בנוח עם הידורים וחומרות, מתוך הרגשה שלעיתים אלו נובעים ממניעים חיצוניים שאינם נכונים, והם מסתפקים ב"יציאה ידי חובת המצווה" ומתנגדים לקביעת רף הלכתי גבוה יותר. אשר על כן, מבקש אני להציע למי ש'קשה לו' עם חומרות הלכתיות, שאולי חשוב שנחפש הידורים וחומרות דווקא במצוות שבין האדם לחברו, ובכך אף נעצים את חוויית נוכחות הקב"ה בחיינו.
נושא זה כרוך בדרך ההתייחסות שלנו לתחום של "בין אדם לחברו" בכלל. במשך שנים רבות הייתה עֶמדתי הנחושה שיש לקיים מצוות אלו מתוך תחושה אנושית, מוסרית וטבעית, ולא מתוך תודעה של קיום מצוות ה'. הקב"ה איננו חפץ שנקיים מצוות אלה כרובוטים, אלא כבני אדם על רגשותיהם וחוויותיהם האנושיות. תודעה מצוותית, סברתי, עלולה לעקור את הרגשות המוסריים הטבעיים ולהפוך את האדם ל"טכנוקרט של מצוות". אולם בעת האחרונה שיניתי את דעתי, ונראה לי שיש יתרון משמעותי באימוץ תודעה מצוותית דתית גם במצוות אלו, כרובד נוסף על גבי התחושות האנושיות הפשוטות.
למימד זה יש יתרון בשני מישורים: הרוחני-תודעתי והמעשי. ניקח לדוגמא את מצוות הצדקה. החוויה של מצוות ה' בנתינת צדקה, מעבר להיותה מעשה אנושי טוב, עשויה להעמיק את התחושה של "ממך הכֹל ומידך נתנו לך" ואת ההרגשה שאנו אורחים בעולמו של הקב"ה, ומה שניתן לנו הינו פיקדון על מנת לעשות בו שימוש ראוי. יש בתודעה זו משהו העשוי להרפות מעט את האחיזה החומרנית שלנו בעולם, בבחינת "כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עימדי" (ויקרא כה, כג). בדרך זו, כאשר אנו מפנימים שאיננו הבעלים האמיתיים על נכסינו, הנתינה נעשית דווקא טבעית יותר. יתרה מזו, העובדה שהמצווה מתרחשת במרחב החיים היומיומי ה"חילוני" עשויה לאפשר את העמקת המודעות שלנו לעבודת ה' גם כאשר איננו עוסקים בתורה ובמצוות בהגדרתן המצומצמת.
גם מבחינה מעשית, התודעה של קיום מצוות צדקה מתוך רצון להדר במצווה ובהלכותיה ולא רק כדי לצאת ידי חובה עשויה להביא לשינוי משמעותי באופן קיומה. בדרך זו לא ניתן יהיה להסתפק בסיסמאות פוליטיות נלהבות של "צדק חברתי", ומצוות הצדקה תהיה עשויה להביא להכרעות משמעותיות באורח החיים שלנו. כאשר אנו מקבלים החלטות הנוגעות לרמת החיים שלנו, למשל בזמן רכישת מכונית, מכשיר מותרות יקר, או בזמן תכנון חופשה או אירוע משפחתי - עד כמה אנו לוקחים בחשבון את השלכותיה של החלטה כזאת על היכולת שלנו לתת צדקה ברמה המשקפת באופן ראוי את רמת החיים הכלכלית שלנו? תודעה של רצון להדר במצוות הצדקה עשויה להניע אותנו לוותר במשהו על רמת החיים שלנו כדי לקיים מצווה מן המובחר. המודעות המצוותית אינה באה על חשבון הרצון האנושי הטבעי לעזור לחלשים, אך ההנכחה של הקב"ה בקיום מצוות הצדקה תוסיף לה מימד נוסף של עומק ומחויבות.
מצוות הצדקה היא דוגמא אחת בלבד לכל התחום של מצוות בין אדם לחברו. כמה עשוי עולמנו להשתנות אם נפתח שדה רחב של הידורים ו"חומרות" במצוות "הארת פנים", בהלכות "עמידה בתור" וביחסי איש לרעהו בכלל, שלא לדבר על "הלכות נהיגה בכבישים". ידועים דברי הרא"ש (בפירושו למסכת פאה, פרק א משנה א) "כי הקב"ה חפץ יותר במצוות שיעשה בהם גם רצון הבריות מבמצוות שבין אדם לקונו". חשוב שנרגיש כי בכל קיום מצווה שבין אדם לחברו אנו עושים את רצונו של המקום ברוך הוא, ומנכיחים אותו בעולמנו.
